דילמת הטטנוס

מתוך ויקי חיסון
גרסה מ־02:34, 6 בינואר 2019 מאת גיא כהן (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טטנוס אינפוגרפיקה (להגדלת התמונה לחצו עליה פעמיים)

השאלות הבאות נשאלו בפוסט ‏[1] בקבוצה מדברים על חיסונים בפייסבוק ונענו ע"י תומר רובין פארמדיק וסטודנט לרפואה.

סוזן המפריז

על פי סוזן המפריז טטנוס יכול להתפתח רק בתנאים אנאירוביים (פציעה עמוקה שלא מגיע חמצן, נמק).

תשובה: ד"ר המפריז מאוד טועה ומטעה, חיידק ה-Clostridium tetani נמצא לא מעט במחזור חייו כנבג (spore) ולכן הוא עמיד מ-א-ו-ד. כאשר הנבג נכנס לפצע גם אם נשפוך לתוך הפצע כמויות אדירות של חומרים מחטאים, נשטוף וכו', הנבג יעמוד בזה. ברגע שהוא נכנס לרקמה פצועה שעוברת את הרקמה הסאבקוטאנית, הנבג יכול להתפתח יופי ללא הפרעה ולהפוך לחיידק פעיל ‏[2]. לכן אין קשר רק לנמק או פציעה עמוקה שלא מגיע אליה חמצן. זה אימרה ממש לא נכונה ולא מדוייקת בלשון המעטה.

בטיחות של חיסון טטנוס-דיפיתריה

אודה מאוד אם יש לכם קישורים למחקרי בטיחות (ויעילות) של חיסון ה טטנוס-דיפיתריה. אשמח לדעת כמה זמן ארכו המחקרים? מה קיבלה קבוצת הביקורת? מה היו התוצאות? מי ערך את המחקר?

תשובה: חיסוני הטטנוס הראשונים, שאז לא היו ביחד עם דיפתריה, פותחו והשתכללו עוד בתחילת המאה הקודמת, קצת לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה. החיסון המשולב של דיפתריה וטטנוס פותח למעשה בשנת 1927. המחקרים הראשונים ראשונים לאחר שנעשו על בעלי חיים, נעשו על חיילים. אחד המחקרים הגדולים ביותר היו על חיל הנחתים האמריקאי ביפן שבהם ראו שאף לא חייל אחד שחוסן לקה בטטנוס, לעומתם ראו מקרים רבים של שבויים יפנים שמתו או נפגעו קשה מהמחלה. כמות מחקרי הבטיחות הם בלתי נגמרים, צריך לזכור שזה חיסון מאוד מאוד ותיק ולכן יש כמות באמת עצומה של מחקרי בטיחות, יעילות וכו'. ‏[3]

באחד מספרי הרפואה העיקריים שקשורים לחיסונים שנקרא Vaccines‏[4] ונכתב על ידי בכירי המדענים בעולם (סטנלי פלוטקין), הערך על החיסון הוא בסביבות 850 רפרנסים של מחקרים לאורך ההיסטוריה, מטא אנליזות, ספרים וכו'. אפילו Tdap שהוא יחסית חדש, כבר עבר מזמן מיליונים של בני אדם שנחקרו בהקשר של בטיחות וחסינות, אם זה ילדים, נשים בהריון, וכו'. ‏[5][6][7]

פגיעות מחיסון טטנוס-דיפיתריה

האם פגיעות ספציפיות מחיסונים אלה תועדו לאורך זמן איפשהו? האם יש סטטיסטיקה מבוססת של פגיעות מול תחלואה?

תשובה: כן בטח, ב-CDC ‏[8], ב-WHO ‏[9], בספרי הלימוד. אם זה תופעות לוואי קלות או קשות (adverse effect).

רעלנים ומלחי אלומיניום בחיסון

אילו רעלנים יש בחיסונים אלה? האם הם כוללים אלומיניום? אם כן - האם בטיחות האלומיניום בחיסונים נחקרה? אשמח לתיעוד אם יש (ולא למענה ש"גם בחלב אם יש אלומיניום" כי יש הבדל בין מתן פומי להזרקה לשריר)

תשובה: יש מלחי אלומיניום, כמו בכל חיסון מומת. פרופיל מלחי האלומיניום ידוע ונחקר עוד מתחילת המאה הקודמת, זה כנראה אדג'וונט הכי נחקר וידוע בהקשר של אדג'וונט לחיסונים. פעם בחיסונים הישנים היו שאריות של פורמילדהיד בכמויות מזעריות שכמעט בלתי ניתן למדוד אותם (כך ניטרלו את החיידק ואת הרעלן שלו). היום בחיסונים החדשים פורמילדהיד כנראה לא קיים כי היכולת לעשות הפרדה בין מולקולות היום היא ברמה של אטומים בודדים אז אין שום בעיה להפריד פורמילדהיד מהתמיסה. בנוסף, בכמויות שהיו בחיסונים הישנים, הם אפילו לא הגיע לפרומיל של הפורמילדהיד שאנו מייצרים מדי יום בתהליכים מולקולרים מגוונים כגון ביטוי גנים, תהליכים רבים שקשורים למטבוליזם וכו. אנחנו מייצרים בממוצע בערך 40 גרם של פורמילדהיד ביום. בחיסונים הישנים נכתב שהם לא מגיעים אפילו ל-(100ppm (parts per million אז אפשר להבין על סדרי גודל מזעריים מאוד מאוד.‏[10]

פרוטוקול טיפול

מה הפרוטוקול בטיפול בפציעות, נשיכות בע"ח וכו בילד מחוסן וגם בלא מחוסן?

תשובה: לרוב בנשיכת חיה (ואפילו בן אדם) לא תופרים את החתך כי יש חשש עצום לזיהום הפצע, אז לפעמים אין ברירה אלא לשלוט על הדימום ולעשות שטיפה אינטנסיבית עם מים בשביל לשטוף את החתך ממזהמים, לאחר מכן ניתן טיפול אנטיביוטי בהתאם שהוא משתנה בין חיה לחיה (יש המון פתוגנים מלבד טטנוס). ללא מחוסן ניתן חיסון פאסיבי שהוא למעשה תוצר דם שמורכב מנוגדנים שמחזיקים בממוצע כ3 שבועות. בנוסף ניתן גם חיסון אקטיבי רגיל. אצל מחוסן, לא ניתן שום חיסון למעט מקרים שבהם עברו 5 שנים מינימום מאז החיסון האחרון ואז מקבלים חיסון אקטיבי.

שאלה כללית

איזו מערכת בקרה והגנה מופעלת כדי למנוע השפעות זרות, וכדי לוודא שהשיקול העיקרי של המוסדות הבריאותיים בארץ ובעולם אינו מושפע מכסף ומלחצים של חברות התרופות? איזו בקרה יש על המחקרים שמממנות חברות התרופות? האם יש סיכוי שמחקרים פחות מחמיאים נגנזים? מי מפקח על זה? האם נעשו מחקרי בטיחות ויעילות נוספים, מלבד אלה שחברות התרופות מממנות, כדי לוודא שלא נפלו כשלים במחקרים המקוריים? מי מממן אותם? איך הם מתבצעים?

תשובה: חברות התרופות לרוב עושות מחקרים קליניים, ומחקרים אחרי הפצה (נקרא גם stage 4), אבל רוב המחקרים שנעשים לאחר הפצה הם מחקרים של חוקרים עצמאיים, אוניברסיטאות, גופי רגולציה, ארגוני בריאות, גופי בריאות ללא מטרות רווח (אחת הידועים הוא ארגון קוקריין) וכו'. מחקר פחות מחמיא? אפשר להסתכל למשל על מחקרים אחרי הפצה שהיו לחיסון הרוטה הראשון, במחקרים עלו על מקרים של התפשלות מעי בכמות כזו שהבינו שהסיכונים לא עולים על התועלת וגנזו את החיסון ופיתחו חיסון בטוח יותר. אפשר לקחת למשל את הוועדה מייעצת של ה-CDC לחיסונים שנקראית ה-ACIP. כולה מורכבת מאנשים ומדענים בכירים, שאסור שאף אחד מהם יקבל תקצוב או כסף מחברות התרופות, הוועדה מורכבת מעשרות מדענים. היא פתוחה לציבור, כל הישיבות שלהם מועלות ליוטיוב בדף של ה-CDC, הפרוטוקולים פתוחים וזמינים להורדה, כל אדם יכול לדבר שם או לשבת ולהקשיב לוועדה, הוועדה דנה מדי כמה חודשים במחקרים חדשים, צולבים את אנשי חברת התרופות ואם משהו לא נראה להם הם ממש לא מהססים להגיב. בנוסף כל כתב עת שמכבד את עצמו, בורר את המחקרים ברמה שאם מחקר נראה מסריח או חשוד הוא ממש לא מתקבל, זה למה מחקרים עם peer review כל כך קריטים. כאמור, יש המון גופים בלתי תלויים שמבצעים מחקרים הרבה זמן אחרי שהוא כבר מופץ. אתן לך לדוגמה את המחקר שביצע ארגון קוקריין בנושא שבדק את ההשפעה על ילודים שאימותיהם התחסנו, בהקשר של יעילות ובטיחות ‏[11]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים



הוספת התגובה שלך
אתר ויקי חיסון מקבל בברכה את כל התגובות. אם אתם לא רוצים להיות אלמוניים, הירשמו או היכנסו לחשבון. זה בחינם.