שעלת

מתוך ויקי חיסון
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Bordetella pertussis, בצביעת גראם, מבעד למיקרוסקופ באדיבות ה-CDC

מחלת השעלת (הידועה גם כ"מחלת מאה הימים" ובאנגלית- whooping cough, pertussis) הינה מחלה חיידקת מדבקת ביותר. המחלה נגרמת ע"י חיידק הנקרא בורדטלה פרטוזיס (Bordetella pertussis) ומאופיינת בהתקפי שיעול חזקים ומתמשכים.

מזמן ההדבקה ועד זמן תחילת הסימפטומים יכולים לעבור כ10 ימים. אצל מחוסנים מן המחלה, מהלך המחלה בד"כ קל יותר.

החיידק הגורם למחלה, הינו חיידק המועבר באוויר, דרך טיפות הנפלטות בשיעול והתעטשויות של אדם מדבק \ חולה.

אדם נחשב כמדבק מרגע התחלת הסימטופמים ועד כ3 שבועות לתוך תקופת התקפי השיעול החמורים. אולם, אנשים המקבלים טיפול אנטיביוטי, אינם נחשבים כמדבקים לאחר כ5 ימים מתחילת הטיפול.

איבחון המחלה נעשה ע"י משטח שנאסף מן האף והגרון, התוצאות יכולות להתקבל ע"י PCR או על ידי גידול החיידק על מצע ייעודי.

המחלה אצל מבוגרים

מהלך המחלה מתחלק ל3 שלבים, שכל אחד מהם מאופיין בסימפטומים שונים.

תחילת המחלה מתאורת כ"דמויית צינון" (Catarrhal-stage), מאופיינת בסיפטומים כמו נזלת מרובה, חום ושיעול.

לאחר כשבועיים, המחלה ממשיכה להתפתחת והופכת להתקפי שיעול חמורים וקשים (Paroxysmal-stage) המקנים לחולה תחושה שהוא נשאר ללא אוויר, ובסופו של כל התקף החולה לוקח מיד שאיפה עמוקה המלווה בקול גבוהה. השלב הזה נמשך בין שבועיים לעשרה שבועות. במהלך כל התקף עלול האדם להקיא ולשבור צלעות מפאת עוצמת השיעול. במהלך שלב התקפי הישעול האדם עלול לסבול מהתעלפויות, בריחת שתן, הרניה ודימומיים בלחמית העין בשל הלחץ הרב המופעל על הגוף בזמן השיעול. התקפים קשים במיוחד אף עלולים לגרום ל"חזה אוויר" (pneumothorax) בשל קריעה של קרום הפלאורה בחזה.

סוף המחלה מאופיין בהחלמה איטית האורכת כארבעה שבועות, מס' ההתקפים ועוצמתם פוחתים, אך הם עדיין קיימים.

המחלה אצל ילדים

אצל ילדים, במיוחד צעירים ביותר (תינוקות מתחת לגיל שנה) אשר אינם מסוגלים להשתעל, ישנם הפסקות נשימה, מה שעלול להוביל להכחלה (ציאנוזיס) וירידה ברמת החמצן בדם. ילדים מעל גיל שנה נמצאים בסכנת שאיפת הפרשות במידה והקיאו מעוצמת השיעול.

עפ"י הCDC נמצא כי 50% מילדים בני פחות משנה שנדבקו במחלה נזדקקו לאישפוז.[1]

אצל תינוקות בני פחות מחצי שנה, המחלה נחשבת כבעלת פוטנציאל קטלני.[2]

סרטון המציג איך נראית עצירת נשימה אצל פעוטות עקב שעלת

מכניזם הפעולה של החיידק

לאחר שאיפה חיידק, הוא נוטה להידבק לתאים שבאיזור האף ודרכי הנשכימה העליונות. החיידק הינו בעל יכולות הידבקות חזקות לתאים המכסים את דרכי הנשימה, ואלו אינם יכולים לסלק את החיידק בקלות.

מן הרגע שבו החיידק נדבק לתאי דרכי הנשימה, החיידק מתחיל להכפיל את מספרו.

מלבד עמידות פיזית גבוהה כנגד הסילוק המכני של הגוף נגד החיידק, החיידק גם מפריש החוצה רעלנים שהורגים את אותם תאים שתפקידם לסלק גורמים זרים מדרכי הנשימה. פגיעה זו באותם תאים פוגעת ביכולת של הגוף לסלק החוצה גורמים חיצוניים (אבק, אבקנים וכו') וגורמי מחלה מדרכי הנשימה, כולל את המוקוס המצטבר בדרכי הנשימה (שתפקידו ללכוד את אותם גורמים חיצוניים).

אותם יכולות של החיידק הן למעשה מה שהופכות את המחלה לקשה במיוחד, הצטברות המוקוס הרב והדלקת שמתפתחים בשל פגיעת החיידק בתאי דרכי הנשימה העליונות גורמות לחסימה של אותם דרכי נשימה.

סיבוכים אפשריים

במבוגרים הסיבוך הנפוץ ביותר הינו תשושית וירידה במשקל (בשל האנרגיה הרבה שמופעלת בזמן התקפי השיעול), לחולים בשעלת יש סיכוי גבוה יותר להתפתחות דלקת ריאות.

סיבוכים אפשריים נוספים הינם- בריחת שתן, עילפון, שברים בצלעות. [1]

אצל תינוקות לעומת זאת, הסיבוכים האפשריים קשים הרבה יותר. אצל תינוקות מתחת לגיל 6 חודשים המחלה נחשבת כקטלנית [2]

אצל ילדים, בשל הרגישות הרבה שלהם לירידה בכמות החמצן בגוף (hypoxia) , ישנו סיכוי לפתח דלקת המוח (encephalopath) ודימום מוחי בעקבות המחלה.

עפ"י הCDC, כמחצית מהתינוקות מתחת לגיל שנה שנדבקו במחלה יזדקקו לאישפוז בבית החולים. מתוכם, כרבע יסבלו גם מדלקת ריאות, אחרים ייסבלו מדום נשימה. סיבוכים נוספים כוללים, עיוותים ודלקת-המוח (0.3%).

עפ"י הCDC נמצא כי 1% מבין התינוקות בני פחות משנה שנדבקו במחלה ונזדקקו לאישפוז, נפטרו בסופה.[1]

טיפול וטיפול מונע

הטיפול הטוב ביותר הינו מניעת ההדבקה, הדרך הטובה ביותר למניעת ההדבקה היא ע"י חיסון הניתן כחלק ממסגרת חיסוני הילדות בישראל (ובשאר העולם), ואפילו לאם בזמן ההריון. יכולת ההגנה של החיסון דועכת לאורך השנים, לכן מומלץ לחסן גם ילדים גדולים יותר ומבוגרים.

מלבד חיסון, אנשים שנחשפו למחלה יכולים לקבל אנטיביוטיקה כטיפול מונע (פרופילקטי). הטיפול האנטיביוטי הינו יעיל במידה וניתן עד כשלושה השבועות להופעת הסימפטומים הראשוניים. אצל נשים בהריון ותינוקות קטנים מגיל שנה מומלץ לתת אנטיביוטיקה-מונעת עד כ6 שבועות לאחר הופעת הסימפטומים הראשוניים. לאחר פרק זמן זה, נמצא כי טיפול אנטיביוטי אינו יעיל לקיצור משך המחלה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים